עד לאחרונה, הטענה ש״וייפ תפס חזק בישיבות״ נשענה בעיקר על מה שרואים ברחוב, בחנות או ליד בית המדרש. בשנת 2024 פרסם משרד הבריאות סקר ייעודי ראשון מסוגו בקרב נערים וצעירים בחברה החרדית. הוא נותן לתמונה מספרים — וגם מציב לה גבולות ברורים.
הנתון המרכזי: בקרב צעירים הלומדים בישיבות גדולות, 39% דיווחו על שימוש בוייפ או בסיגריה אלקטרונית בשלושים הימים שקדמו לסקר. זהו נתון גבוה, אך הוא מתייחס לקבוצה מסוימת ולחלון זמן מוגדר — לא לכל הציבור החרדי בישראל.
01 — מי השתתף בסקר
המחקר הוזמן בידי המחלקה לחינוך ולקידום בריאות במשרד הבריאות ונערך עם המכון החרדי למחקרי מדיניות. הדוח המלא מתאר שתי אוכלוסיות של בנים בלבד: 354 תלמידים בני 12–18 בישיבות תיכוניות ובתיכונים לנוער חרדי נושר, ו־604 צעירים בני 17–24 הלומדים בישיבות גדולות.
השאלונים חולקו על נייר בתוך המוסדות. זו בחירה חשובה בחברה שבה גישה לאינטרנט אינה אחידה, אך היא גם אומרת שאין כאן מדגם של נשים, מבוגרים, צעירים שאינם במוסדות שנדגמו או הציבור הדתי־לאומי. גם השוואה לסקרי תלמידים אחרים אינה מושלמת, מפני שהמסגרות והשאלות אינן זהות.
02 — איפה הוייפ נמצא בתוך סל מוצרי העישון
בישיבות הגדולות, המוצרים השכיחים ביותר בשלושים הימים האחרונים היו סיגריות רגילות — 40% — ווייפ או סיגריה אלקטרונית — 39%. נרגילה עמדה על 26% וטבק לגלגול על 19%. כלומר, הוייפ לא החליף בפשטות מוצר ישן; הוא הצטרף לסביבה שבה כמה מוצרי ניקוטין מתקיימים במקביל.
גם ההבדלים בין זרמים היו קטנים יחסית: שימוש בוייפ דווח בידי 42% מן הצעירים מן הזרם החסידי, 39% מן הזרם הליטאי ו־37% מן הזרם הספרדי. הפערים האלה מתארים את המדגם ואינם מוכיחים שהשתייכות לזרם היא הסיבה לשימוש.
03 — אצל הצעירים יותר התמונה שונה
בישיבות התיכוניות דווח על שימוש בוייפ בשלושים הימים האחרונים בשיעור של 24%. בתיכונים לנוער חרדי נושר השיעור היה 49%. הפער בין שתי המסגרות גדול בהרבה מן ההבדלים בין הזרמים בישיבות הגדולות, ולכן הכותרת ״נוער חרדי״ רחבה מדי כדי להסביר מי משתמש ובאיזו תדירות.
הדוח מצא גם עלייה חדה בהתנסות עם הגיל. בקרב תלמידי הישיבות התיכוניות, 38% מבני 12–14 דיווחו שהתנסו אי פעם במוצר עישון, לעומת 58% מבני 15–16. הנתון אינו אומר שכל התנסות הופכת לשימוש קבוע, אבל הוא מסמן את אמצע גיל ההתבגרות כנקודת מעבר חשובה למניעה.
04 — ״נפוץ״ אינו בהכרח ״בלעדי״
65% מן הצעירים המעשנים בישיבות הגדולות השתמשו ביותר ממוצר עישון אחד בשלושים הימים האחרונים. לכן מי שרואה וייפ ביד של בחור ישיבה אינו יכול להסיק שמדובר במעבר מלא מסיגריות. לעיתים זה וייפ בלבד, ולעיתים הוא אחד מכמה מוצרים.
ההבחנה הזו משנה גם את חשבון הסיכון. הכתבה על שימוש כפול מסבירה מדוע צמצום סיגריות בעזרת וייפ אינו שקול להפסקת בעירה מלאה.
05 — למה אי אפשר להסביר את העלייה בטעם או בריח בלבד
וייפ קטן, אינו דורש מצית ואינו משאיר את אותו ריח של עשן טבק. אלה מאפיינים סבירים לדיון, אך הסקר לא בחן אותם כסיבות סיבתיות להתפשטות. הוא מדד התנסות, תדירות, מוצרים, קנייה, חשיפה, עמדות ושיח — לא ניסוי שמבודד מניע אחד.
הכתבה הבאה בסדרה עוקבת אחרי הנתיבים שהדוח כן מדד: ריבוי מוצרים, קנייה דרך אחרים, חשיפה בסביבה ושיחה עם משפחה או צוות חינוכי.
06 — ומה עם שבת
שמירת שבת יוצרת הפסקה קבועה בשימוש במכשיר חשמלי ובמוצרי עישון, אך היא אינה מבטלת תלות בניקוטין. מחקרים קטנים בקרב מעשנים אורתודוקסים מצאו שהקשר והציפייה משנים את עוצמת הכמיהה בזמן ההפסקה. הכתבה על שבת ותלות מפרידה בין היכולת להימנע במשך יממה לבין גמילה ארוכת טווח.
07 — המספר שצריך לזכור, והמספרים שאסור לשכוח
39% הוא מספר חד וברור, ולכן הוא ייכנס לכותרות. אבל מאחוריו נמצאים 604 בחורי ישיבות גדולות, תשובה על שלושים הימים האחרונים ושאלון עצמי. לצד המספר עומדים 24% בישיבות תיכוניות, 49% בתיכונים לנוער נושר ו־65% שימוש ביותר ממוצר אחד בקרב המעשנים בישיבות הגדולות.
מי שקורא תווית ניקוטין צריך אותה זהירות בדיוק: 2% ו־20 מ״ג למ״ל יכולים לתאר אותו ריכוז, אבל הריכוז לבדו אינו מספר כמה ניקוטין אדם קיבל בפועל.
המסקנה: יש בסיס עובדתי לומר שוייפ נפוץ בקרב קבוצות מסוימות של נערים ובחורי ישיבות בישראל. אין בסיס להפוך את הנתון לתיאור של כל האורתודוקסים, של נשים חרדיות או של כל גיל. התמונה המדויקת יותר היא של שוק ניקוטין רב־מוצרי, עם הבדלים גדולים לפי גיל ומסגרת לימודים.
הכתבה עוסקת בנתוני בריאות הציבור ואינה פסק הלכה, ייעוץ רפואי או המלצה להשתמש במוצר ניקוטין.
קהילה
תגובות ודיון
שתפו ניסיון ושאלות בכבוד. התגובות ושם התצוגה גלויים לכולם; אין לפרסם מידע אישי או רפואי מזהה.
טוענים תגובות…